בנם של לאה ויצחק. נולד ביום י"א באב תשי"ב (2.8.1952) בגבעתיים. אח של דוד ובועז.

מיכאל (מיכה) אשר כונה על ידי אוהביו בחיבה "קיקי" גדל והתחנך בגבעתיים. למד בבית הספר היסודי "כצנלסון" בעיר והמשיך ללימודי תיכון בקיבוץ אפק.

נער חייכן ואנרגטי, מלא תעוזה ושמחת חיים, בעל חוש הומור משובח. חניך בתנועת "הנוער העובד והלומד". אהוד ומקובל על חבריו.

עם גיוסו לצה"ל שובץ לשירות בחיל ההנדסה הקרבית. לאחר שהוסמך כמש"ק (מפקד שאינו קצין) הנדסה הוצב בגדוד 605 (גדוד הצליחה) בפלוגת הדוֹברוֹת. חייל מסור ובעל מוטיבציה גבוהה, עבר עם חבריו ליחידה הכשרות ואימונים מפרכים בבנייה ובהפעלה של הדוברות. לאורך שירותו הפגין יכולות גבוהות ושימש כאחד המפקדים בשלוש הדוברות בגדוד.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) לחם לצד חבריו לגדוד בגזרה הדרומית כנגד האויב המצרי. בחירוף נפש ובאומץ לב, תוך יישום הידע שצברו באימונים ובהכשרות שעברו בנו הלוחמים את גשר הדוברות בתעלת סואץ. העבודה נמשכה משך שעות והתבצעה תחת אש ארטילרית כבדה ומתקפות בלתי פוסקות של המצרים. חיבורן של שמונה דוברות יצר גשר שבאמצעותו צלחו כוחות צה"ל את התעלה וחדרו לשטח מצרים. צליחת התעלה הייתה אחד מרגעי ההכרעה החשובים בחזית הלחימה הדרומית.

ביום 19 באוקטובר 1973, בעת שצלחו כוחות את התעלה, נפגע מיכה אנושות כתוצאה מפגיעה ישירה של מטוסי קרב מצריים באזור המכונה "החצר".

הוא נפגע בפניו, ברגליו וביד ימין וחבריו סברו כי נהרג בהתקפה הקשה, על כן הועבר למקום בו רוכזו ההרוגים על גבי אלונקות בשטח. אולם אז הבחין רופא שהוא זז, החל טיפול בו וניצלו חייו.

כתוצאה מהפציעה החמורה איבד מיכה את שתי גפיו ואת עינו השמאלית. הוא עבר סדרת ניתוחים וטיפולים רבים ולאחריהם החל בהליך שיקום מורכב וארוך.

לאורך כל התקופה הפגין רוח לחימה ונחישות ושמר על אופטימיות וחיוך. "הוא הרים את המורל באמצעות שלל מעשי קונדס" סיפרו אוהביו.

אחרי השיקום שב לביתו. איש של אנשים היה, בלט במיוחד בטוב ליבו והאמין בנתינה ובעזרה לזולת. הרבה לתרום ולסייע לחיילים, התלווה לאבי הפצועים – שמחה הולצברג ועשה מאמצים לעזור ולרומם את רוחם של החיילים בשיקום ואף עבד לתקופת מה ב"אגודה למען החייל". כן פעל למען תושבי הדרום והתנדב להביא להם פירות וירקות בעתות של הסלמה ביטחונית, גייס כספים ועזר למשפחות במצוקה.

סיפרו אוהביו: "עם הקסם המיוחד שלו הצליח להתחבב על אנשים רבים. מהטוראי עד הרמטכ"ל, מהשוטר עד המפכ"ל, שרים וראשי ממשלה, בני משפחה וילדים. כולם אהבו אותו ורצו בחברתו. היה אדם כובש, חברי טוב לב, ישר ואמיתי. להיות במחיצתו הייתה חוויה מרתקת - שנינות, רהיטות, חוש הומור ולב ענק, אהבת שירי ארץ ישראל וחברים שהם מלח הארץ".

מיכה לקח חלק בפעילויות ב"בית הלוחם", נהנה להכין עבודות יד מקרמיקה ואביזרי בית שונים. נהג להשמיע את סיפורו האישי בערבים ובאירועים של החיל.

צלקות המלחמה ממנה שב פצוע בגופו ובנפשו נצרבו בתודעתו וליוו אותו במשך כל חייו.

מיכאל (מיכה) שולדינר נפטר ביום כ"ח בתמוז תשפ"ב (27.7.2022). בן שישים ותשע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בפתח תקווה. הותיר אחריו שני אחים.

ברשת החברתית פייסבוק העלו מכריו פוסטים ותמונות לזכרו.

עמותת חיל ההנדסה הקרבית ערכה סרטון ובו סקירה של תולדות חייו ותמונות בשילוב ריאיון שנערך עימו. הסרטון זמין לצפייה ביוטיוב.